ספר המורכב מקבצים רבים, כגון ספר על פרשיות התורה, שלמען הסדר וההתמצאות ערך המחבר כל פרשה בקובץ וורד אחר, יש מִשְׁנֶה חשיבות לזהירות על אחידות העיצוב של הקבצים המרכיבים את הספר. בין אם הבידול העיצובי ניתן ע"י תכונות עיצוב גרידא, ובין אם השימוש נעשה באמצעות סגנונות.
אם מֶבַדְלִים את העיצוב באמצעות תכונות עיצוב בלבד, ניתן יותר בקלות לזכור את העיצובים מקובץ לקובץ ולהתמיד בכך, וזה חשוב מאד.
בסגנונות, עיקר ההקפדה צריכה להיות על שם הסגנון, לפעמים מתרחשים טעויות, מכיון שמספיק תו אחד בשם הסגנון שיהיה שונה מקובץ למשנהו, בשביל שזה יחשב כשני סוגי עיצוב, בזמן שהעיצוב אמור להיות זהה.
יש לשים לב שבכל קבצי הוורד שמרכיבים את הספר יש את אותם סגנונות. עם אותם שמות. ולא שבקובץ אחד – שם הסגנון שמרכיב את את ההדגשה או האפיון המסוים, יהיה לו שם אחד, ובקובץ וורד השני שם אחר.
במצב זה של קבצים מרובים, עלול להיות מצב שהעורך יתן את השמות לסגנונות לפי הזיכרון. דבר זה מוּעָד לבעיות קשות. שכן כאמור, מספיק שבקובץ אחד יהיה שם הסגנון שונה באות אחת מהקובץ השני, בשביל לסבך את כל העבודה של הספר.
משל ממאורעות שהיו: בקובץ אחד שם הסגנון הוא "כותרת_ראשית", בשני "כותרת-ראשית", ובשלישי "כותרת ראשית".
או למשל: בקובץ אחד שם הסגנון הוא "הדגשה", בשני "מודגש".
משל נוסף: בקובץ אחד "כותרת3", בשני "כותרת 03", ובשלישי "כותרת 3".
כמו"כ יש להיזהר שסגנון תו יופיע בכל הקבצים כסגנון תו, וסגנון פסקה יופיע בכל הקבצים כסגנון פסקה. שכן אם סגנון מסוים יופיע בקובץ אחד כסגנון פסקה, ובקובץ אחר הוא יופיע עם שם זהה לחלוטין, אך יהיה סגנון מסוג אחר, למשל סגנון תו ופסקה, או סגנון תו, הרי הוא כסגנון שונה לכל דבר.
לסיכום:
האחידות חייבת לזרום, בין אם משתמשים במאפייני עיצוב, ובין אם משתמשים בסגנונות. בין אם הספר מורכב מקובץ אחד, ובין הוא מורכב מכמה קבצים. תמיד העיצוב חייב להיות אחיד בהכל.
